חזרות

מכאן הכול התחיל, שני תסריטאים עם חלום והרבה מוטיבציה הפכו לדבר הכי חם בטלויזיה מבלי להתאמץ, לפני שהם רצים לעוד עונה בדקתי מה הם עשו טוב ומה הפחד שיקרה אח''כ
רז לוי | 27.01.2021 373

במהלך החודשיים האחרונים נחשפנו לעשרות שיתופים, ראיונות, שיחות ברזיה, וכתבות משבחות על מחזה שהפך להצלחה טלוויזיונית בעשרה פרקים, ועכשיו עם ההצלחה כולם רוצים להיות חלק מהסדרה הגאונית שהפכה לקונצנזוס הישראלי - הלא היא  ח ז ר ו ת 
 אז איפה היינו מאז 2010 ועד היום כשההצגה רצה בתאטרון גשר ולמה היה צריך לחכות שיגישו לנו אותה למסך ארוזה באגם רודברג ואיתי תורג'מן כמנת שף. מה רע באוכל רחוב אותנטי.
נתחיל מזה שכמו הרוב המוחץ של האומה גם אני מעריץ נלהב ( מחלוצי הצופים ) עוד לפני שזה הפך להיות קאלט של נחלת הכלל, כבר בפרק הראשון זיהיתי משהו אחר. ישראלי זורם אותנטי, מזכיר את מה שאהבנו לאהוב. אולי מהז'אנר הפשוט והנכון. 
הכמיהה לסדרות הפחות מהונדסות, הכניסה לסלון הישראלי ולחיים סטנדרטים של זוג ממוצע עם הסיפור שלנו, אפילו בתלתלים של נועה אפשר למצוא משהו שמזכיר  דמות שפעם פגשת במסדרונות החיים או בצבא.
 
 (צילום מסך)
אז איך זה שיש כ''כ הרבה טלויזיה לזפזפ בה וסדרה אחת ללא מסע יח''צ מהדהד מצליחה להרעיש לכולם את המסך ולגרום  לדבר עליה. טיימיניג איז אבריסינג ? ההצלחה המטאורית של הסדרה היא כנראה תשובה להרבה דברים שאיכשהו קשורים גם לרוח התקופה. אולי זה הגעגוע לפשטות בשילוב מיאוס מהריאלטי, בחירת קאדר שחקנים שהצליחו להפתיע ולהביא משהו נוסף מתפקידים שאהבנו לתייג בעבר. וכמובן תסריט מבריק להחריד שמביא כל אחת מהדמויות לרמת דיוק פרסונה שעושה חשק  לרצות לראות ממנה עוד ולא לחכות לסצנות מועדפות. כמו קארינה (דמות  כשלעצמה) עם טקסט פעם בשני פרקים גורמת לנו להבין שגאונות יכולה להגיע גם בשקט .

או שאולי מתכון הקסם של הסדרה  טמון דווקא בתהליך שהיא עברה, שני שחקנים לא מוכרים (נו מור) שהאמינו בסיפור שלהם לאורך כל הדרך מבלי להרים ידיים, סיפור קלאסי שכנראה שיפיח באמנים חדשים תקווה שכל חייהם חיים בשביל הרגע שהסיפור שלהם יקבל הכרה ויתפוצץ מבמת הפרינג' לפריים טיים. 

בעולם הטלויזייה יש לא מעט יוצרים שמתרפקים עם תסריט ביד על דלתות מקבלי ההחלטות ומנסים לדרוס רגל ונכנעים בטריקת דלת שלישית .העניין שאף אחד לא באמת יודע מה יהיה טוב ומתי תגיע ההצלחה. ככה שלהמר על הפקה שעולה טונות כסף זה לא מה בכך, בטלויזייה אוהבים לרוב לרכוש הצלחות מוכחות מחו''ל, קונים מה שעבד בארץ זרה, מתבלים בטוייסט ישראלי ומשגרים למסך. 
אם הסדרה חזרות מבוססת על מה שקורה בבק סטייג', גם בטלויזיה יש ביג ביג בק שעשוי מאגו ופוליטיקה, וכמו באגו אין אפשרות לא להצליח. הצלחה מתורגמת לפרסומות וטבלאות רייטינג כדי לנופף למי יש, נכון. גדול יותר.
בניגוד למלחמות הריאלטי ששוטפות לנו את המסך.בשקט ובעבודה מדויקת "כאן"  מצליחה לשים את האגו בצד, להתעלות ולתת צ'אנס בלהביא משהו חדש שמשנה לכולנו את הרגלי הצפייה או יותר נכון מחזירה אותנו למה שאיבדנו עם השנים מעודף כמויות טראש ומזכירה שבשביל טלויזייה טובה לא חייבים לטוס ללונדון.

כשההצלחה מגיעה, הסטנדרט עולה והציפייה יכולה לעורר פחדים אמיתיים, מה עושים מפה לעזאזל. איך מעלים הרף או נשארים באותו הקו, וכמו בכל דבר, בשביל להגיע לפחדים של עונה שניה צריך להתחיל מעונה ראשונה. וזה הסיפור האמיתי פה. האומץ, הדבקות במטרה והאמונה בהצלחה. כמו שאמרו פעם בתכנית אחרת, בשביל תהילה צריך להזיע.
לנו רק נותר לחכות בשקיקה לעונה השניה.

 

צרו קשר

הרשמו לניוזלטר ותהנו מהטבות ותוכן איכותי